ב־7 באוקטובר 2023 לילך נפתליהו פגשה את הפחדים הכי עמוקים שלה:
להיות לבד וחדירה של מחבלים לקיבוץ.
מתוך השבר הזה, מתוך המציאות שאיש לא הכין אותנו אליה, נולד ספר עוצמתי, כן וחשוף.
כי הוא לא מדבר על טרגדיה הוא מדבר על איך ממשיכים לנשום אחריה.
הוא נותן קול לאימהות, לקיבוצניקים, לנפגעי טראומה, לאנשים ששרדו ושבורים עדיין, אבל צועדים קדימה בכל זאת.
הוא נכתב על ידי אישה אחת, אבל נוגע באלפים.
לילך, אמא, בת קיבוץ נירים, לקחה את הסיפור האישי שלה ושל הבנות שלה, ושזרה בו גם את קולם של בני משפחתה. כל פרק נכתב בגוף ראשון, בלי פילטרים. לא רק הפחד והכאב, אלא גם רגעים של חסד, של תובנות, של כוח לא מוסבר שצץ מתוך האדמה החרוכה. זה ספר על צמיחה במקום שאין בו קרקע. על בקשת עזרה כשאין כבר אוויר. ועל האפשרות, גם אם היא נראית דמיונית, לאסוף את החלקים מחדש.
אומץ, השראה, קרקע מתחת לרגליים גם אם היא עדיין רועדת.
הבנה שיש עוד אנשים כמוך.
ושלפעמים, סיפורים של אחרים יכולים להציל אותנו קצת, ולו רק לרגע.
לילך נפתליהו, בת 43, גרושה ואמא, נולדה וגדלה בקיבוץ נירים עד שפרצה המלחמה. כיום מפונה לרוחמה ולאט לאט עושה צעדים לחזור הביתה.
בונה קהילות, פרויקטורית בנשמתה, אדם שמאמין בכוח של חיבור אנושי.
הספר הזה הוא הפרויקט הכי אישי שכתבה בחייה.